״אין זה מתאים לאידיאל שלי, שהגזעים ועדות־המסורות השונים ידגישו את סגולותיהם הטיפוסיות. ואולם בשעה שעדה כזו נרדפת ומופרעת בהתפתחותה עליה להגן על עצמה, כדי לתת את האפשרות ליחידים הנמנים עליה להתפתח מתוך חירות בין מבחינה כלכלית ובין מבחינה מוסרית.

רק הודות להתאחדות יכול היחיד להינצל מחמת הסכנות השונות הכרוכות בהתבדלות. כל המבין כך צריך להתייחס בחיוב להתאחדות של יהודי כל העולם לשם עבודת הבניין המשותפת, אפילו בשעה שהוא מתנגד בעיקר לכל שאיפה לאומית.

בעיני אני אין כל ספק, שבשעה זו משמש מפעל הבניין של א״י המוטיב היחידי שיוכל להוציא לפעולות את התאחדותם האמיתית של כל היהודים. זו הייתה פעולתו בת האלמוות של הד״ר הרצל, שהכיר בזה ראשונה והוציא מהכרתו זו את המסקנות המעשיות.

אי לזאת, צריך לפי דעתי כל יהודי שרעיון התחייה של הקיבוץ היהודי וכבוד העם היהודי נגע אל ליבו להשתתף בכל כוחותיו בגישומו של אידיאל־הרצל.

היהודי העובד לטובת בניינו של המכון הלאומי העברי לא חדל בזה להיות אזרח גרמני, כשם שלא חדל מהיות בן־ישראל היהודי שהמיר את דתו או שינה את שמו.

ההבדל אינו נתון בין יהודי וגרמני, אלא בין עוצמת רוח וטשטוש אופי. כל הנאמן למוצאו גזעו ומסורתו ישאר נאמן גם לממלכה שעליה הוא נמנה, ולהפך, המתכחש למקורו, מן הנמנע שיהיה אזרח נאמן.״

(פרופ׳ איינשטיין נשא את הנאום כנס מגבית לקרן היסוד בברלין)