השבוע נפתחה תערוכת האמנים החמישית במגדל דוד.

בתערוכה מוצאים מקום כל הזרמים שבאמנות, ומשתתפים בה ארבעים ציירים עם מאות מוצגים ממיטב יצירתם.

לטקס הפתיחה של התערוכה באו גם הנציב העליון ואשתו הליידי פלומר.

בטקס נאמו המשורר פיכמן, הצייר מלינקוב ומר אוסישקין, וגם הנציב העליון נשא נאום קצר, בו בירך את האמנים שיתפתחו עוד ויתפסו את המקום הראוי להם בעולם.

המשורר פיכמן התעכב בנאומו בעיקר על שיתוף הפעולה בין הקרן הקיימת ובין אגודת האמנים החדשה שנתהווה בתערוכה הזו.

לפי דבריו שיתוף הפעולה הזה הוא טבעי, מכיוון שעד עתה לא הייתה לנו שום אמנות משלנו, מלבד הספרות והזימרה שנשארו גם בגולה, ואילו עכשיו בשיבה למולדת האמנות חוזרת לחיים.

מר אוסישקין דיבר גם הוא על שיתוף הפעולה הנ״ל, וציין כי בהתחדשות האומה הקרן הקיימת נותנת את הגוף, הקרקע, והאמנות נותנת את הרוח והיופי.

אוסישקין חתם את נאומו בברכה שאם יהיו לנו שורשים בקרקע ובמקום הזה, מגדל דוד, סמל העבר הגדול שלנו וסמל העתיד, אנחנו יכולים להיות גדולים באמנות.

בתום פרשת הנאומים התפזרו הנאספים באולם להתבונן ביצירות.

נסקור ארבע יצירות מרכזיות שמוצגות בתערוכה:

זאב רבן - רות

יצירה זו היא דוגמה מובהקת לסגנון ה״בצלאלי” האקדמי-מסורתי המשלב אר-נובו אירופי עם סמליות יהודית עמוקה.

נחום גוטמן - איורים לספר איוב

האיורים של גוטמן מבקשים להתרחק מהפאתוס הגלותי לטובת קו פשוט ומקומי. הוא משלב מוטיבים מזרחיים, כמו לבוש ונוף ארצישראלי טיפוסי, בתוך הסיפור התנ”כי.

אברהם מלניקוב - האפנדי הירושלמי

פסל זה מייצג את הזרם המרדני והנאו-אשורי, שמבקש ליצור פיסול-עברי חדש דרך התחברות לשורשים המזרחיים הקדומים וזניחת הריאליזם האירופי.

יצחק פרנקל - חיבור ללא עצמים

זוהי היצירה המרדנית ביותר בתערוכה. פרנקל מביא איתו את המודרניזם שאופנתי בפריז, ומציג הפשטה טהורה של צבע וצורה שמזעזעת את המבקרים השמרנים.

תערוכה זו עושה רושם של מפקד האמנות העברית בארץ על זרמיה, בין אם שמרניים ובין אם מרדניים.

התערוכה, שמציגה גם עבודות אדריכליות לצד פיסול וציור, תהיה פתוחה עד ה18 באפריל במגדל דוד, הקהל מוזמן.